|
 |
||||||
 |
|
| ניהול ועריכת תוכן |  |
|
|
|
|
| רכש וניהול זכויות | |
|
|
|
|
| ליווי וייעוץ לחברות סטארט-אפ | |
|
|
|
|
| בניית אתרי אינטרנט ואפליקציות | |
|
|
|
|
| שירותי קידוד והמרה | |
|
|
והפעם, לבקשת קהל המעריצים, תוכן הלינקים באנגלית, ובעיקר, על מכשירים
מסחרי
טכנולוגי
ההתחלה
לפני כשבועיים (23.6) השיקה חברת פלאפון את חנות המוסיקה הגדולה ביותר לסלולר, כך ניתן ללמוד בנקל מעשרות הכתבות שהציפות את כלי התקשורת בימים החולפים. את הפוסט הזה אקדיש למוסיקה, לדקויות ולפרטים שמרכיבים את המוצר, דברים שוודאי מסתתרים מתחת לרדאר של העיתונאי הממוצע.
התפיסה של שירות MusiX מתומצתת תחת הסלוגן “מוסיקה ללא הגבלה”. סלוגן זה לבדו מצביע על כך שהשירות אינו חנות מוסיקה במובן המסורתי, הוא גם לא חנות מוסיקה סלולרית ובטח שהוא אינו חנות מוסיקה מקוונת. טוב, לפחות לא במובן המקובל של המילה בשוק המוסיקה העולמי כיום. על קצה המזלג אפשר לתאר את השירות כשירות מוסיקה מהפכני (בקנה מידה עולמי) המציע ללקוחותיו גישה למאגר מוסיקה עצום – קטלוג של כרבע מליון שירים ישראלים ולועזיים (נכון ליום הפתיחה), באיכות דיגיטלית טובה, ללא הגבלה, וזאת על פי מודל תשלום חודשי קבוע.
אל המאגר ניתן לגשת הן דרך רשת האינטרנט והן דרך המכשיר הסלולרי: להוסיף שירים/ אלבומים/ דיסקוגרפיות מלאות של אמנים/ פלייליסטים (שאנו מייצרים) או אפילו ליצור פלייליסט מתאים לכל מצב רוח – וזאת בכמה קליקים בודדים. אחת המעלות הבולטות בשירות היא האפשרות המובנית של סינכרון אוטומטי בין “מכונת המדיה” הביתית (המחשב) למקבילה הניידת שלו, קרי מכשיר הסלולר. בדרך זו יכול הלקוח לגלוש בהנאה על ה”ענן המוסיקלי” שלו בכל מקום ובכל עת שיחפוץ.
הצד הפיסי של המוסיקה
המהפכה שעומדת בבסיס השירות מנתקת את המחוייבות ההיסטורית של הצרכן לצריכה פיסית של המוצרים. נשמע פשוט, הגיוני ומתבקש (אם אתם חבורת גיקים חובבי מוסיקה ולא דווקא בסדר הזה), אך למעשה הציפה המון שאלות אופרטיביות שעלו מגורמים חיצוניים בשלב הקמת השירות: להיכן יורדים הקבצים, באיזה איכות יקבל אותם הצרכן, האם הוא יוכל להעביר אותם הלאה ועוד כהנה וכהנה תהיות שקשורות לבעלות על המוצרים ולחווית הצריכה של הלקוח.
בשנת 1888 התחילה חברת “קולומביה רקורדס” בהדפסת המהדורות הראשונות של גלילי פונוגרף לשימוש ביתי. בחלוף השנים ובחסות הטכנולוגיה, הוחלפו גלילי המוסיקה בתקליטים מחומרים שונים, בסרטי הקלטה אנלוגיים (קסטות), בקומפקט דיסקים, מיני-דיסקים ולבסוף בקבצי מחשב דיגיטליים. ההשקעה הרבה שהיתה כרוכה בהפקת וייצור החוויה המוסיקלית ללקוח, בשילוב חוקים נוקשים בתחום זכויות היוצרים, הפכו את המוסיקה מאמנות בת חלוף לעצם סטטי, לרכוש, למוצר.
כל זה היה נכון עד פרוץ העידן הדיגיטלי בעשור האחרון של המילניום הקודם, עידן ששינה (שוב) מקצה אל קצה את חוקי המשחק בשוק המוסיקה העולמי. המאפיין הדיגיטלי החשוב ביותר בעניין זה הוא שמידע-הוא-מידע-הוא-מידע. בפן הדיגיטלי כל יחידת מידע שכזו ניתנת לעיבוד וניידת. המאפיין הזה הוא בדיוק מקור החרדה המבעבעת של חברות התקליטים המסורתיות, שהרי ללא מוצר פיסי למכירה כיצד יתרגמו את כל האומנות הזאת לשורות ירוקות תחת הסעיף החביב על כל בוס – ‘הכנסות’?
בשני העשורים האחרונים אנו עדים לפיתוחים רבים שלכולם מטרה אחת – לשמור על השוק בפריחה. זה עשוי להישמע קיצוני במעט, אך כל מי שמכיר את יחסי הכוחות המניעים את התעשייה ודאי חש כבר כי האמנות עצמה, המוסיקה, נמצאת נבגדת שנייה, או שלישית בחשיבותה. בדרך זו קמו פורמטים להגנה ונגדם התחצפו מפתחות תואמים לפריצה. כך מנסים כיום להגביל את צינור ההפצה של קבצים ברשת בכוח החוק, אך גם בכך קשה לומר שאנשי התעשייה נוחלים הצלחה. מצב ביניים שכזה היה אמור לתת מכת מוות לתעשייה שלמה, אך במקביל להשרדותם של רוב הדינוזאורים בתעשייה, קמים מאות לייבלים קטנים/ עצמאיים (ומשובחים!!) בכל שנה. בסופו של דבר, לא רק שהעוסקים במלאכה עצמה לא נפגעו, אלא גם שמצבם לא כל כך נורא. אצלי לפחות מתחזקת כל יום התחושה שכל ה”דיגיטליה” הזאת דווקא עשתה לכולנו טובה.
מה בין ההיסטוריה לMusiX?
תפיסת הממד הפיסי היא למעשה בחזקת “כוחו של הרגל”, ותו לא. תסלחו לי על המרקסיזם הגלוי, אבל בעלי האמצעים (חברות התקליטים) הרגילו את המאסה הצרכנית לנהוג בדרך מאוד מסוימת לאורך השנים. הרגל צרכני זה טבוע כל כך חזק בתודעה הקולקטיבית עד שכמעט אף אחד לא הבחין כי במקרה דומה, של מוצר מותרות כמו הטלוויזיה, הוא כבר הספיק לאמץ דפוס צרכנות הפוך ב-180 מעלות. חברות הכבלים והלווין הרי גובות סכומים עצומים של מאות שקלים לחודש שבסופו לא נותר בידכם ולו מוצר פיזי אחד פרט לחשבונית.
זה כבר כמה שנים שמובילי דעה, בלוגרים עיתונאים וחברי פורומים מכל העולם, מדסקסים בעניין ה”שיטה”. חלומם הרטוב של רובם הוא ספריית מוסיקה עצומה במימדיה אשר אליה יוכלו לגשת מכל מכשיר שמסוגל לפענח את הצופן הדיגיטלי הטמון בבסיסה. לא בכדי מנסות עשרות חברות ענק בכל העולם לפצח את החידה כיצד לחבר בין מוסיקה לטכנולוגיה, נושא מעניין לכשעצמו לפוסט נפרד. שהרי עם ההיצע עצום ומנגד שטח האחסון אינו רלוונטי, הזמינות גבוהה והאיכות טובה – במה מוסיפה ספריית פלסטיקים מפוארת לחוויה?
עכשיו תסתכלו טוב טוב אל ספריית הדיסקים שלכם ותחשבו למה בעצם אתם צריכים אותה. יש האומרים שההרגשה בפתיחת שקית העטיפה אין שנייה לה, היא התרגשות גדולה ללא אח ורע. האחרים יציינו לטובה את ההנאה שבעלעול בין דפי העטיפה, אחרים יזכירו את הריח העולה ממנה – ועדיין, לא בטוח שזו הסיבה.
איכות, כמות ושאר ירקות
בעולם של MusiX לא רק שכל המוסיקה האהובה עליכם נמצאת במרחק קליק, אתם תמיד תוכלו לגרות את בלוטות הטעם בעוד זמר, זמרת או להקה. איכות השמע דרך הרשת היא 192Kbps שנחשבת בסטנדרטים של סטרימינג לטובה. דרך המכשיר הסלולרי האיכות נמוכה מעט, 128Kbps אך עונה על הדרישות של רוב המכשירים הסלולריים בשוק כיום.
הטכנולוגיה המתפתחת במהירות רק מחזקת את המחשבות שלי בכיוון בו יתפתחו המכשירים הסלולריים העתידיים: נגני וידאו/אודיו רבי עוצמה, איכות שמע גבוהה פי כמה, זיכרון שמנמן בנפח המידע וזערורי בנפח הפיסי, פרוטוקולי רשת יעילים ומהירות גלישה גבוהה. למעשה, מחשבי כף היד הסלולריים העתידיים (וגם חלק מהקיימים) יהיו נגישים לכל פינה במרחב הסייבר, השאלה היא איזה שרות יתן את הפיתרון הטוב ביותר לשפע הבלתי נתפס של המידע ברשת.
אמנם השתמשתי פה לא אחת במילה “שוק” בהקשר של מוסיקה, אך לצערי המילה הזאת גורעת מהמרכיבים החיוניים של היצירה, שהם האנשים שכותבים ומבצעים אותה. נקודת ההנחה הרווחת היא שלכל אותם האמנים מגיע להתפרנס בכבוד וביושר מאומנותם. מכאן ניתן להסיק בבירור שללא מודל מסחרי, ההפצה הפיראטית תמשיך להצליף בכולם. אבל ישנה שאלה בסיסית נוספת, האם דיסק מיובא ב-70-120 שקל או הפצה של מוסיקה מקומית ב-40-60 שקל הם התמחור הנכון וההוגן מכולם? אם התשובה היא כן, תחפשו מישהו שחי את התחום ותשאלו אותו מה סכום הנטו שמגיע לידיו של אמן מכירת אלבום אחד (רמז – לא גבוה במיוחד).
התוכן
אם עד עכשיו הרשיתי לעצמי להשתעשע במחשבות סמי-פילוסופיות על אמנות, תרבות צריכה ומה לא, הפיסקה הזו מוקדשת לחלקה של bit ביצירה של MusiX. אי שם בתחילת פרויקט ההקמה נדרשתי כעורך המוסיקה לחוות את דעתי על היקף המוסיקה הדרוש למוצר שכזה. אני זוכר שסיננתי “אין סוף” ומזל שאף אחד לא שמע. אני זוכר שחשבתי באותה השנייה איך לנסות ולהסביר שטעם בכלל וטעם במוסיקה בפרט הם עניין חמקמק ומסובך. לכל אדם יש טעם מוסיקלי כלשהו, רובם בטוחים שהוא טעם משובח. מאידך יש כל כך הרבה מוסיקה טובה בעולם ולא מספיק חוזים לחתום עם כולם. מה היא המידה הנכונה, מה הוא עומק החתך?
המלצתי היתה פשרה בין הפנטזיה להכרח. כיהודי טוב השבתי בשאלה על שאלה ואת שתיהן סיכמתי בתשובה: “מה יהיה היתרון היחסי של MusiX על פני מתחריו?”, והתשובה היתה: “עומק, כלומר קטלוג רחב”. אין שמח ממני על כך שאנשי פלאפון נדבקו בחיידק. התמיכה הזאת אפשרה לנו לרכז קרוב למאה אחוזים מהמוסיקה הישראלית שהופצה אי פעם באופן דיגיטלי תחת קורת גג אחת. גם את גזרת המוסיקה הלועזית ומוסיקת עולם לא הזנחנו חלילה, כך שכל חובב ג’אז, בלוז, מוסיקה קלאסית, אלקטרוניקה, יוכל לפשפש בין מאות קטלוגים, מהמשובחים שבעולם. אחחח…אין כמו החיידק!
super tv, האפליקצייה החדשנית של פלאפון לצפייה בערוצי טלויזיה ובקטעי וידאו, עלתה לאוויר אחרי תהליך עבודה ארוך ומרתק, שהובילה חטיבת התוכן והמוצרים של פלאפון, וכבר היא מועמדת לפרסים.
האתגר
המשימה שהציבה פלאפון היתה לפענח מהו התחליף הטוב ביותר לגלישה המסורתית בפורטל התוכן. בתהליך העבודה היו מעורבים חברות ואנשי מקצוע מהארץ ומחו”ל, בראשם חברת beeweeb האיטלקית וחברת העיצוב הישראלית balora ,בניסיון לסמן את הדור הבא של ממשקי התוכן הסלולרי. הנחת היסוד היתה שיש לספק ללקוח ממשק משתמש מהיר יותר, אינטואיטיבי יותר, שבו הזמן בין הרצון שלו לצרוך תוכן לבין קבלת התוכן בפועל הוא הרבה יותר קצר.
טלויזיה רב ערוצית
מלכתחילה היה ברור שסוג התוכן המרכזי שסביבו יבנה הממשק הוא ערוצי הטלויזיה, משום שהם מספקים את העושר התכני הרחב ביותר, ודורשים מינימום מאמץ מהמשתמש – רק תבחר ערוץ, ותקבל את הקטעים הטובים ביותר ערוכים וארוזים בתוכו. הזפזופ המהיר וממשק לוח השידורים המפרט מה משודר בכל ערוץ (שרות ה EPG) המפרט מה משודר כעת בכל אחד מהערוצים, משלימים את החוויה ומאפשרים ללקוח תהליך בחירה מאד מהיר ומאד פשוט, הדרך הקלה ביותר להגיע לתוכן שמעניין אותו.
ממשק המשתמש
אחרי שהוגדר הצורך הבסיסי של האפליקציה, החלה החשיבה על האריזה שלה. ההגדרה של גיא באומן, סמנכ”ל חטיבת התוכן והמוצרים של פלאפון, היתה לייצר משהו חדשני, שירשים את הלקוחות מהרגע הראשון. כאן נכנס העיצוב הפונקציונלי של המוצר, וכן שיטת הניווט החדשה, ע”י טאבים הממוקמים בפאות המסך. אין ספק שנלקח כאן סיכון, שכן ניווט כזה הוא לא טריוויאלי, ותמיד יש סיכון שהולכים על משהו שונה מהמוכר. המעצבים של חברת בלורה הצליחו למצוא פתרון שיהיה גם שונה וגם מאד אינטואיטיבי, כך שכל לקוח יוכל ללמוד את השיטה במהירות. חווית השימוש הושפעה גם מהשידרוג המשמעותי באיכות השידור של הערוצים, שהושגה בעקבות שדרוג הרשת של פלאפון שנעשתה בסמוך לעליית האפליקציה.
השלב הבא היה לחבר גם תכני vod לשירות. התכנים שנבחרו היו פועל יוצא של רוח המוצר – תכנים בידוריים ממגוון תחומים המוצעים לצפייה ישירה עפ”י דרישה. הגישה המהירה ואיכות השידור שירתה את המוצר גם פה. זו גם היתה הזדמנות לנסות גישה חדשה בעולם הדור השלישי ולתת ללקוחות לצפות בפרקים שלמים מסדרות טלויזיה, להבדיל מקטעים קצרים החתוכים מתוך התוכנית.
אפליקציה מול פורטל
האם מדובר בצעד ראשון שבו אפליקציות יחליפו את הפורטלים המסורתיים? יתכן. חווית הגלישה, החופש העיצובי וההתקדמות הטכנולוגית בתחום מאד מפתים להעביר חלק ניכר מהפעילויות גם לאפיק כזה. אבל מוקדם מדי להספיד את השימוש בפורטל דור 3. מלבד הצורך לפנות גם ללקוחות שלא משתמשים באפליקציות מסיבות שונות (מכשירים לא תומכים, נרתעים מתהליך ההתקנה, רגילים לשימוש שדומה לאתרי אינטרנט וכו’), עדיין יש כמה פונקציות שפורטל כנראה עונה עליהן בצורה הטובה ביותר.
הפורטל עדיין הכלי הנוח והיעיל ביותר לעדכוני תוכן שוטפים (למשל בתחום החדשות והספורט) ולקידום של תכנים מעולמות רבים ושונים זה מזה. הפורטל הוא גם הפתרון הטוב ביותר כרגע לארגון והצגה של אלבומים, שירים וקליפים מארכיון המוסיקה העצום המוצע ללקוחות. באופן כללי קל יותר לעורכי התוכן לתקשר עם הלקוחות שלהם בכלים שמציע הפורטל, ושעדיין לא הוטמעו עד הסוף באפליקציות השונות. אבל בכל מה שקשור לצריכת תוכן בידורי, כמו מוסיקה, תוכניות טלויזיה, ערוצים וכו’ ולחווית משתמש מהנה וקלה יותר- אין ספק שאפליקציה כמו הסופר טיוי מספקת מענה מצויין, ומדובר רק בסנונית הראשונה.
*ביט היתה מעורבת בתהליך התכנון וההקמה של האפליקציה ואחראית על ניהול התכנים ועדכונם השוטף.
לקריאה נוספת:
ביט מנהלת את הפורטל האטרקטיבי של דור 3 בפלאפון.
האלבומים הכי חמים היום בפורטל פלאפון המאוחד:
אייל גולן, קובי אפללו, יצחק קלפטר, עבודה עברית 2, אמיר פיי גוטמן, רמי פורטיס, גידי גוב ועוד…
בקרוב:
עשרות אלבומים מהלהקות והאמנים הגדולים בעולם:
Depeche Mode, Coldplay, Radiohead, Pink Floyd, Beach Boys, David Bowie
תבלו!
דוד טרבאי
עורך ראשי
שלום רב!
בשעה טובה ומוצלחת עלה לפורטל פלאפון פרוייקט “המבוקשים” עם לאה שבת.
בפרוייקט “המבוקשים” עולות מעת לעת המלצות של אמנים לקליפים האהובים עליהם.
וכרגיל, החלטנו לפנק גם אתכם…
אייטם בלעדי לפלאפון דור 3 – “המבוקשים” עם יזהר אשדות.
כמה דקות של איכות בהן יזהר ממליץ על השירים והקליפים האהובים עליו.
תודה רבה לכל מי שנטל חלק והשתתף בהפקת הפרויקט.
לצפייה באייטם לחצ/י כאן
בשעה טובה עלה פרוייקט “המבוקשים” עם דני רובס, בעולם המוסיקה של פלאפון, דור 3.
קבלו לינק מפנק ואיכותי במיוחד:
חדש בפורטל דור 3 של פלאפון:
אמריקה בוחרת – כל הכתבות והעדכונים אצלכם בסלולר.
הקטגוריה בעמוד הראשי של חדשות וכלכלה, עם קידום טיקר מהעמוד הראשי של הפורטל.
בקטגוריה ערוץ CNN, כתבות וידיאו אחרונות, כתבות וידיאו נוספות ולינקים מעודכנים לתכני טקסט מreuters, מynet, מוואלה וכן הלאה.
מי שמקליק משפיע!
�
זה קרה.
כל משתמשי פורטל פלאפון עברו מחושך לאור.
או מפורטל הוידאו הישן לפורטל החדש והמשופר, המשלב וידאו קליפים, כתבות טקסט, אפליקציות, אתרי WAP, משחקים ועוד…
כך הסתיים פרוייקט ארוך ומאתגר שארך שנה שלמה, מאפיון ועיצוב הפורטל, דרך ניהול מיגרציית התכנים מהפורטל הישן לחדש, ועד לתהליך ה-QA וטעינת התכנים וקיטלוגם ב- CMS החדש.
אנו נפרדים מהפורטל הישן, ששירת אותנו ואת משתמשי פלאפון נאמנה במשך 4 שנים פחות או יותר.
אז שתהיה שנה טובה, וכמו שאומרים “דע מאין באת ולאן אתה הולך”.
האח הגדול חי בסלולר!
סוף סוף זה קורה, תוכן טלוויזיוני חזק ומשמעותי, שמקבל קידום וחשיפה כמו שרק הטלוויזיה יכולה, אבל החיים האמיתיים שלו קורים כאן אצלנו, בדור השלישי (ובאינטרנט ובכבלים כמובן).
שידור חי, 24 שעות, של כל מה שקורה אצל שפני הניסוי שם, בליווי תקצירים של הרגעים הנבחרים שמתעדכנים באופן יומי, וכמובן הפרקים הטלויזיוניים – עוד קצת אינטראקטיביות וזה היה מושלם.
זה ממש לא סוד – כשמשתמשים ביתרונות של הפלטפורמה הזו כמו שצריך, ההצלחה לא מאחרת לבוא. אנחנו כבר מרגישים את הבאזז ולמרות שזו רק ההתחלה, זה כבר נראה שגם אצלנו, כמו בכל המדינות בעולם ששידרו את האח הגדול בדור השלישי, מדובר בשוס.
